Language Thinking Lab — עברית

״השפה הכתובה משאירה סימנים על הדף. הקול מראה לנו כיצד להפוך אותם לכוונה אנושית.״ — Tymur Levitin בעברית אנחנו רגילים לקרוא טקסט שחלק מהמידע בו אינו מסומן במפורש. ברוב הטקסטים היומיומיים אין ניקוד. הקורא רואה אותיות, מזהה את ההקשר ומשלים בעצמו את התנועות ואת צורת המילה המתאימה. המערכת הזאת פועלת מפני שהקריאה אינה רק קליטה של סימנים. המוח מנבא. משווה. בוחר בין אפשרויות. משתמש בדקדוק, במשמעות ובהיכרות עם העולם. אך גם כאשר כל המילים כתובות בצורה ברורה, משהו חשוב עדיין נשאר מחוץ לדף. הטקסט אינו מראה לנו בדיוק: איזו מילה קיבלה את הדגש; היכן הדובר היסס; האם המשפט נאמר בכנות או באירוניה; האם המחשבה הסתיימה; האם הדובר מצפה לתשובה; מה הוא באמת עושה באמצעות המשפט. את המידע הזה מוסיפים הקצב, ההטעמה, ההפסקות והאינטונציה. כל אלה שייכים ל פרוזודיה של הדיבור. העברית הכתובה כבר מלמדת אותנו להשלים מידע קורא עברית מיומן אינו זקוק תמיד לניקוד כדי להבין מילה. הוא משתמש בהקשר כדי להחליט איזו אפשרות מתאימה למשפט. הוא אינו קורא כל אות בנפרד וממתין עד שהמשמעות תופיע מעצמה. הוא בונה את...